תחום צמחי המרפא הוא בין ארבעת עמודי התווך הקלאסיים של הרפואה הסינית המסורתית (TCM – Traditional Chinese medicine): אקופונקטורה, טווינה, צ'יקונג וצמחי מרפא סיניים. זוהי סקירה קצרה, של כמה היבטים מעניינים של נושא זה:
התמונה הגדולה
נראה כי שימוש בצמחי מרפא הוא עיסוק עתיק יומין, אשר רואים עדויות לקיומו בכל רחבי העולם. היסטוריית האדם רצופה בחיפוש מתמיד אחר פתרונות טבעיים למכאוביו. באופן טבעי, חיפשו זאת ועדיין מחפשים, קודם כל בטבע שסביבנו. אפילו בעשרות השנים האחרונות, עדיין מתגלות תכונות מרפא חשובות בצמחים, ביערות נידחים. אלו תכונות שלא היו ידועות עד כה. כך היה גם מאות בשנים במזרח הרחוק, כאשר הרפואה הסינית בלטה בכך במיוחד. במסגרתה, אותרו צמחים ושימושים בצמחים המסייעים למניעת מחלות, לריפוין ולהקלה על סימפטומים. לאורך ההיסטוריה הארוכה בה מטפלים ברפואה סינית, המידע על הצמחים השונים נצבר בהדרגה. ההבנה מה מסייע ומה פחות, מה הן תופעות הלוואי וכדומה, הלכה והשתכללה. בהתאם לכך, השתכלל גם הידע של המטפלים ברפואה הסינית, בהתאמת צמח מרפא לאדם ולמחלה. אם נשווה זאת לתרופות מערביות מודרניות, הרי שיש כאן ידע שנוסה בשטח במשך הרבה יותר זמן, על הרבה יותר בני אדם. בין השאר, הדבר מתבטא במיעוט תופעות הלוואי של הטיפולים הניתנים. שוב, בהשוואה לרפואה המערבית, ניתן להזכיר את התופעה הרווחת של כדורים הניתנים לשם איזון תופעות לוואי חמורות של כדורים אחרים.
מה נלקח בחשבון
באופן מעשי, רפואת הצמחים הסינית מהווה תחום מקצועי מורכב מאוד. לשם ההמחשה: יש לכך היבטים כמו מתי לקטוף את הצמח, באילו מחלקיו להשתמש, כיצד להכין אותו לשימוש, כיצד לתת אותו לבסוף (כחליטה? כאבקה? נוזל? כדורים?) ובאיזה מינון. יתרה מכך, הרפואה הסינית משתדלת מאוד להתאים את הטיפול לאדם הספציפי ולמצבו המיוחד, דבר המתבטא גם בצמחי המרפא. כתוצאה מכך, תהליך האבחון הוא מיומנות מורכבת וחשובה בפני עצמה. לאחר האבחון, צמחי המרפא לא יינתן בהכרח בפני עצמם, אלא בעיקר כ"פורמולות" – שילובי צמחים שונים. מבחינת מקור המחלה לעומת הסימפטומים שלה, הפורמולות נוטות לטפל גם וגם – בשני סוגי הדברים.
התיאוריה שמאחורי רפואת צמחי מרפא סיניים
כמו הרפואה הסינית בכלל, גם רפואת הצמחים הסינית משתמשת בטרמינולוגיה שונה למדי ממה שמוכר ברפואה המערבית מודרנית. לדוגמה: צמחי המרפא מסווגים באופנים שונים, על פי תכונותיהם. אחד הסיווגים הוא לקטגוריות חם, חמים, ניטרלי, קריר וקר, בהתייחס להשפעת הצמח על הגוף. בקונטקסט רחב יותר, מדובר על צ'י, יין, יאנג וכדומה – עולם מונחים מיוחד. אולם מונחים אלו מתבטאים, לבסוף, בטיפול מעשי ובתוצאות בשטח.
בהתאם לתוצאות, אופי הטיפול עשוי להוסיף ולהשתנות בהדרגה, דבר המוסיף עוד מורכבות לשיטת רפואה זו. נשמע מסובך? יש עוד. עוד הרבה. למשל, כפי שמסביר אורי אלטר המטפל הוותיק, התיאוריה שמאחורי תכנון הפורמולות. נהוג לחלק את הצמחים המשולבים בהן להיררכיה של ארבעה תפקידים, אשר מתוארים באופן ציורי כ"הקיסר", "השר", "העוזר" ו"המשרת". הקיסר הוא כמובן במרכז העניינים. זהו הצמח המטפל בדבר המטריד ביותר, והוא גם נכלל בכמות הגדולה ביותר בפורמולה. השר מסייע לקיסר באופנים מסוימים. הצמח "העוזר" מיועד לתת מענה להיבט אחר, משני, אשר שני הקודמים לא מטפלים בו. לבסוף, "המשרת" הוא זה שאמור להביא את השפעותיה הטובות של הפורמולה, אל אזור היעד בגוף המטופל.
עוד מעניין לדעת על צמחי המרפא
למעשה, רפואת הצמחים הסינית לא מוגבלת לצמחים בלבד, אלא ניתן למצוא בה גם שימוש במינרלים ובחלקי בעלי חיים. כמו כן, היא מתחברת במידה מסוימת גם לנושא התזונה הנכונה, על פי הרפואה הסינית המסורתית.
צמחי מרפא סיניים משמשים גם למתן עזרה ראשונה במידת הצורך. מעבר לכך, הם מסייעים כמובן בריפוי מחלות ובמידה רבה, גם בחיזוק פיזי. צמחים שונים (דוגמת הג'ינסנג) נלקחים באופן שוטף בכדי לחזק את הגוף, למנוע מראש מחלות ולהחליש את עוצמתן אם תתרחשנה.
ארץ ישראל לא בדיוק משופעת בצמחים סיניים. מה עושים? מייבאים מחו"ל כמובן. גם מסין לא חסרות אפשרויות יבוא. אך הבעיה היא כי לא כל צמח אשר חשוב לרפואה הסינית מקבל אישור מהרשויות בארץ. לדוגמה: צמח בשם MA HUANG בולט מאוד בעולם הרפואה הסינית, אבל בארץ אסור לשימוש, עקב רעילות במינונים גבוהים. הפתרון לכך הוא למצוא תחליפים שונים – וישנם כאלה.
מעוניינים בפרטים נוספים? צרו קשר עם אורי אלטר עוד היום.
